פרק 50: בחירתה של סופי: שילוב, גן תקשורת וחינוך מיוחד — איך מחליטים?

הכותרת היא רפרנס ל“בחירתה של סופי” – לא כי זה אותו סיפור, אלא כי בהורות מיוחדת יש רגעים שמרגישים כמו בחירה בלתי אפשרית: כל אופציה באה עם מחיר, ואף אחד לא באמת יכול להבטיח מה “יצליח”.

בפרק הזה אני מארחת את שלי בונדר — מנהלת מוצר עצמאית ואמא במשרה מלאה מאוד לשני ילדים על הרצף. שלי מומחית בתכנון אסטרטגי, אופטימיזציה של לוחות זמנים, ודיפלומטיה מול גורמים שלא מוכנים לשים גרביים. ביחד אנחנו מפרקות, בלי קלישאות, את השאלה שהכי מעסיקה הורים אחרי אבחון אוטיזם: איך בוחרים מסגרת חינוכית לילד על הספקטרום?

נדבר על הדילמות האמיתיות מאחורי המילים “שילוב” ו“חינוך מיוחד”: מה עושים כשמסגרת נראית טובה על הנייר אבל לא טובה לילד, איך יודעים מתי להתעקש ומתי לשחרר, ואיך שומרים על הילד — ועל ההורה — בתוך כל מערכת השיקולים.

בפרק נדבר על:
✅ בחירת מסגרת לילד על הרצף (אוטיזם/ASD): שילוב בכיתה רגילה מול גן/כיתה תקשורת מול חינוך מיוחד
✅ איך נראית הסתגלות למסגרת ומהם סימנים שצריך שינוי
✅ שילוב מול מסגרת תקשורת: איך מגנים על הילד מבריונות (bullying) בלי להסתיר אותו
✅ סייעת/משלבת, סטיגמה, פחד מבולטות והתמודדות חברתית
✅ ABA מול DIR: איך בוחרים טיפול/גישה בלי להיסחף למלחמות
✅ מרכז מול פריפריה והמציאות שבה הורים “מחליפים חיים” בשביל מסגרת
✅ שחיקה הורית, עומס יומיומי ואשמה — ואיך לא להפוך את הילד לפרויקט

אם אתם הורים לילדים עם אוטיזם, מתלבטים על שילוב או חינוך מיוחד, או באמצע מעבר מסגרת — זה פרק שייתן לכם שפה, פרספקטיבה ותחושה שאתם לא לבד.

🎧 האזינו ושתפו את הפרק
📲 עקבו באינסטגרם: @smartmamail
💬 יש לכם שאלה על שילוב / מעבר מסגרת / ועדת השמה? שלחו הודעה לאנה — ויכול להיות שזה יהיה נושא לפרק הבא

Transcript

Copy Transcript Copied

0:00

לא לא זה התאורה בחדר השי האוטיסט הלך וקנה נורות לבית הזה והוא חשב כמו אוטיסט מה תופס הכי פחות מקום ועושה הכי הרבה אור בבקשה בלי התחשבות שזה חדר נמוך וקטן ואני לא אוהב. אז אנחנו קונים תאורה כמו ADHD, אנחנו שנינו ארפדים, אנחנו צריכים הכל, הכל כמעט בית חכם, אז אנחנו שולטת בטלפון בעוצמה. המקום היחיד שלו זה השיט הזה, יש פה לד נורא מעצבן, זה נראה כאילו של אילין ספלר. בערך כל מקום אחר בבית, כולל המנורת שולחן, אני יכולה לשלוט בעוצמה שלה, כי ישנינו כזה חושך. כן, זאת המחשבה לקחת הבית הבא. כן, כן, זה טוב. אנחנו צריכות לדבר על זה. אני צריכה לקחת ממחיצות, אני כרגע ב... גם בחירתה של סופי. וזה נורא, אני שונאת להתלונן על זה. אבל זה נורא, בשבילי זה תהליך שהוא עינוי. אנשים עוברים לפעמים ברייקדאונס אחרי כאילו מעבר בית, הכל טוב, זה מאוד מובן, זה מאוד קשה. באמת? כן, אל תעברי. לפני שהם מעצבים את הדירה שהם קנו, שזה כאילו חלום מושל כל זוג ישראלי. אתמול פגשתי חבר, אגב גם אוטיסט, והוא אמר לי, אחרי שעברנו לבית החדש, אני היה להתמוטטות עצבים, כאילו. שהם ייצבו מאפס כאילו כי הכובד האחריות. הזאת הוא לא נורמלי וגם עבודה עם אנשי תדעת אנשי קבלנות אנשי מקצוע זה. נו זה תקיעה אחרת של עצבים ותסכומים. רוצה להציג מחדש או שעכשיו אנחנו... לא, זה מצוין, אני אוהבת לשים את זה ככה בהתחלה, כי זה מרגיש, שמעיתי. כי כל המטרה של הפודקאסט זה גם כאילו, כאילו אתה מאזין לשיחה של שני חברות. ובמקרה שלנו אנחנו חברות. ואנחנו גם אחיות לנשק. טוב, אז היי, שלי, משמח. טוב, תודה. אז אני בת 41, גר בפרברי קריאת אונור, אימא לשני ילדים אוטיסטיים מאמימים, בתפקוד גבוה, מה שנקרא, בסוגרה, אם יש שקר גס נגיע לזה בהמשך, ונשואה לבעלי, הייתקיסטית, הוא הייתקיסט, אני מנהלת נוצר כבר הרבה שנים. אז אתם, כאילו, כמו שאני רוצה להגיד, משפחה מפרסומת של קוטג'. אני לא יודעת כן. משפחה ממוצעת שוב החלום של כל ישראלי ממוצעת בגדע טוב שני אנשים הייטיקיסטים שגרים באזור מהמם שהוא מיועד למשפחות צעירות וחדשות עובדים במקצוע שפרסם את ישראל בעולם כן. למרות שאני חייבת להגיד ששני הייטקיסטים, שני הייטקיסטים זה קשה. כאילו, זה לא נפוץ. יש לי חברים כאלה, וזה... רוב האנשים זה כאילו, אחד בהייטק, השני משהו קצת יותר רגוע. השני תומך, תומך לחימה. תומך לחימה, בדיוק, כן. בדיוק, כן. אז הייטק והייטק זה קשה. רוקסטארס, כן, נכון. התמסרות זה של שעות וזמן נפשי, ויהיה הדרויות מהבית. כן, וספוילר, זה לא עובד עם ילדים על הרצף, כל הכבד זה של הדרויות מהבית. מאוד קשה לשלב עם ילדים באופן כללי, יותר קשה לשלב עם ילדים על הרצף. נכון. ספרי לנו קצת על הילדים שלך, ולמה הגעת לפה? כן, אז יש לי בן בחור בן שבע וחצי, שהופכן באזור גיל שש, וילדה בת ארבע וחצי שהופכנה ממש לאחרונה, מה שנקרא... עזוב עזוב. תודה, תודה, הבחון טרי. ובעצם אני חושבת כמו כל הורה לילדים על הרצף, אנחנו עברנו מסע. אני עברתי מסע אישי, שהתחיל הרבה הרבה לפני ההבחון, בהבנה שיש קשיים, בהבנה שהם פוגשים אותי ואת הקשיים שלי, וכמובן... מה שהוא מרצת במטריקס, מה שהוא לא אוכל. כן, כן, והצורך, אני בן אדם מאוד טיפולי, זה מה שגיליתי על עצמי. תמיד ידעתי שאני בן אדם מאוד אנליטי ברמה של... דיאגנוסטי אפילו, אני אוהבת לנתח. גם הפרעות אישיות, כאלה ואחרות, אנשים, וגם רפואית, זה סוג של... אז אמרת, אוקיי, אני יודעת לנתח, אבל לא יודעת שאת גם רוצה לקחת את זה לצד הבא. לצד הבא, כן. וגם זיהיתי בבן שלי, קשיים שלי היו, מילדות, ויסות חושי, ויסות רגשי, ובעצם מגיל שנתיים וחצי היו בטיפולים, בלי שעל איזה שם ריפוי בעיסוק טיפול דיאדי כל מה שדת קלינאות אחר כך גם הצטרף לתמונה. הוא קיבל כל מגוון הדרכים להוציא כסף על הילדים שלנו ולעמוד בפגקים ולחכות להם. בחדר המתאדם כן אני שילמתי קיליה אבל. עזבי תליה, עזבי, תקשיבי, כסף, באמת, זו עזבה והכל ביקר, זה בא והולך. בואי נגיד שאני כן רואה את ההשפעה החיובית שזה עשה. אומרים המוני טיימס זה גי שלוש עד שש, אני לגמרי מסכימה עם זה. נכון. גמרי. נראה לי. לא, רגע, זה מהמם, ובואי נדבר על זה. שנייה, דיברתי על המחירים, אני אקטע אותך, אני מצטערת את הצטרכי לי לכם, אנחנו דרגלנו את זה על יבש. סבבה. המחירים שהורים מיוחדים משלמים, חוץ מכסף ודאגות וזה זה זמן. כמות השעות שאני ביליתי בהמתנה של דוד, בזמן שמטפלים בו, משחקים איתו, מלמדים אותו, איך דברים שילדים אחרים יודעים לעשות, הוא מצטבר בנטו, לדעתי, כבר לחצי שנה. חצי שנה של החיים שלי שהייתי יכולה לעשות דברים אחרים, וזה עוד מחיר שאנחנו משלמים. זה לא קטע מתקרבן, אבל זה קטע של בואו נשים את זה לשולחן. זה נכון, זה נכון. בעיקר לאנשים את יודעת שקשה להם למשל להשפרות קשר וריכוז, קשה לי להבין את זה, קשה לי לתרגם את ההפסדי זמן ואת הפערי זמן. אני אגיד שאני לאחרונה יצאתי לעצמאות, אני מנהלת מוצר, יצאתי לעצמאות, כי אני לא יכולתי לעמוד יותר בציפיות של הקריירה שלי, לעומת מה שאני מצפה מעצמי כאימא להיות זמינה לילדים, וכמות הזמן שזה לוקח, אני בחרתי במסלול של שילוב, וכמות הזמן שאני צריכה להשקיע כמנהלת פרויקטים על הדבר הזה, הוא מטורף, זה לא רק הזמן שאת מבלה בציפייה, זה גם הנסיעות, זה החיפוש של המומחים, זה ההמלצות, זה יצירת הקשר בקהילה והבדיקה של הדברים, זה להבין את הזכויות שלך, זה להבין מול המערכות את הזכויות שלך. זה למען השם לזכור לאסוף את כל הקבלות ולשלוח אדם להחזירים, וזה למען ה' גם לסכום מה צריך לשלם לכל אחד בתחילת כל חודש. נכון, בדיוק עכשיו עוברתי את זה. כל חודש, ואת מרגישה כמו ברון. תל אביב, יש פה מישהו שלא יודעת מה, או חופר משהו או מפוצץ משהו. רגע. חצוף. שנייה רגע, עכשיו תדברי עד כי אז אני אחתוך את עצמי. אז אני חושבת שזה פשוט מטורף, כלומר אני לקחתי השנה והייתה לי את היכולת הכלכלית והיה לי מזל, זו פריבילגיה לקחת מכון שעוזר לי לנהל את הדבר הזה, כי אני כבר לא יכולתי. ואני עדיין, ברגע שההפכון, הבנתי גם שהבת שלי צריכה אותי, ברמה הזאת וברמת הטיפולים, אני הבנתי שאני לא יכולה להמשיך בקריירה שלי כמו שהיא. היא גם ככה נתפקה. היא גם ככה נצרה. אני עשיתי בחירות שאני הבנתי שאני לא אתקדם לניהול. וזה בחירות שלי, כן? בתעשייה שלי, בתעשייה קשה, אם את לא מראה את זה בשעות, ב... אתה יודעת, לזרוק את החיים די לפח לכמה שנים כדי להתקדם. ולעזור את החיים. כן. כן, ואני החלטתי שלא, כי אני ראיתי, מישהי אמרה לי, אני אגיד משהו אחד אחרון, מישהי אמרה לי, שהיא הייתה ויפי פרודקט, היא אמרה לי, את צריכה להיות בסדר עם להיות אימא של סופש. את צריכה לקבל את זה שאת אימא של סופש אם את רוצה להגיע לזה. ויש לי עזרה ובכסף ומשפחה וזה, ואמרתי, אני לא רוצה להיות אימא של סופש, אני אבכה. אני הייתי בוכה בפקקים הביתה, כי אני התגעגעתי לילדים, והרגשתי ש... עכשיו גם ראיתי את ההשפעה עליהם, כן? ראיתי שהם צריכים, צריכים אותנו, אבל. האמת היא שנושא הפרק שלנו זה הבחירתה של סופיס, זה הבחירות הקשות שאנחנו כאימאות המיוחדות צריכות לקבל, ויש לנו קצת יותר. ובגלל שאנחנו לא מתקרבינות, אחד הסיבות שאני כל כך נדלקתי עלייך כמישהי שתבוא לפודקאסט, כי את קוראת לילד בשמו, ילד מיוחד זה משהו שצריך ניהול, כמו ניהול פרויקטים. כן. יש לזה את כל המרכיבים, יש לזה את התקציב הכללי, יש ניהול יומן וזמן, יש עמידה בלוחות זמניים, יש עמידה ביעדים, יש קבלת החלטות אם לא עומדים ביעדים, מה צריך להחליף. זה ממש ממש אחד לאחד. את גם מסתכלת על המידע שאת מקבלת ואת אומרת, וואלה, התוצאות לא מוצלחות, אני צריכה לעשות שינוי, או אני צריכה להכניס משהו אחר, זה טירוף, כאילו, כן. נכון, נכון, נכון. ולכן אני חושבת שאת קול נהדר ומיוחד ועפות. ומאוד חשוב שתהיה פה. ונושא הפרק שלנו זה בעצם בחירות מסגרת. איך לבחור מסגרת המותמת לילד. אנחנו מקליטות את הפרק הזה ב-9 לפברואר עם אנה קפטן ורצינו להקליט בדצמבר לקראת כל הוועדות של ינואר וכן הלאה הייתי חולה אני מתנצלת אני חושבת שהוועדות הן. מתחילות במרץ אם אני לא טועה לא? מה? הן לא מתחילות במרץ? לא עכשיו קיבלו שיבוצים ועכשיו זה הזמן להקליט ואני אערוך את זה היום ואנחנו נעלה את זה מקסימום אחר מחרותיים בסבבה בשביל לדבר איתכם בעצם על כל האופציות שיש כן ואנחנו נדבר ונספר על ההיכרות שלנו בעצם לבחירות שלנו ואני כמה שנים מקדימה את שלי בעצם כי דוד כבר בבית ספר אצלנו זה התחיל מהגן בעצם לפני זה אצלנו זה התחיל באבחון שהוא קיבל בגיל שנתיים וחצי הבחירה הראשונה שלנו הייתה האם לשלוח אותו מיערד לבאר שבע למסגרת שנקראת מהון יום שיקומי שכבר אמרתי כמה פעמים אני רוצה חצי שעה, לא חצי שעה, חמש דקות בפינה חשוכה עם בן אדם שהמציא את השם הזה נורא אני רוצה לדבר איתו, אני רוצה להסתכל. לו בעיניים מה אתה חושב שישתכם בדיוק? כן, לא, מה זה השמות האלה? נורא מדכא, מדכא נורא מיתוג, השם, יש קשר בין שמות לאיך שאנחנו מרכיבים. יש, יש, יש. יש סיבה שגני יריעה זה כל מיני פרחים. כן. יש סיבה. נכון, יש מחשבה, אבל מיוחד זה מיוחד. דיברתי על זה במשרד, דיברנו במשרד הרווחה על זה עם כמה פעמים. הם בודקים את זה. מעולה, אפשר גם, אתה יודע, אתה לא צריך מקום שהוא אפשר לתת דיכאון. כן. כן. כן. כן. כן. כן. אז בזמנו קיבלנו החלטה לא לשלוח אותו להרד מהרד לבאר שבע בהסעות החלטנו לנסות לשלב אותו בגן דמוקרטי שזה משהו שקורה הרבה שבגנים דמוקרטיים ואני אומרת את זה שוב פעם בתור אימא שהיו לה שני ילדים בחינוך דמוקרטי שדמוקרטית זה מסגרת מצוינת מצוינת לילדים מסוימים בניגוד ל... להכרזת מגילת העצמאות שלהם שאני הסכמתי איתה בתקופה מסוימת שחינוך דמוקרטי מתאים לכל ילד ולא לכל הורה אני לא מסכימה עם זה ואני הסכמתי עם זה בזמנו זה לא נכון זה לא מתאים לכל ילד יש ילדים שהולכים לשם לאיבוד אני מסכימה. אני לא הייתי שולחת את הילדים שלי הילד שלי היה הולך ליבוד מגיעים לחינוך. דמוקרטי הרבה ילדים שקשה להם במסגרות רגילות וההורים מעבירים מסגרת ולא עושים מבחון. נכון. אני לא אומרת במקום, אני לא אומרת זה פתרון בעיות, אני אומרת שיש הרבה ילדים בחינוך הדמוקרטי שלא עוברים מבחון, ובגלל שהמסגרת יותר דמישה, הבית ספר פחות לוחץ, לא שהוא יכול ללחוץ בכלל גם בית ספר רגיל, או מסגרת חינוכית רשמית, יש שם הרבה ילדים כאלה. במקרה שלנו זה היה כישלון טוטאלי פשוט. כלומר, הסייעת שהייתה איתו שם הייתה חברה, שמצאנו שזה גם היה סייעות, זה גם היה פרויקט למצוא אותה, ובסופו של דבר מה שאנחנו עשינו זה אנחנו הוצאנו אותו משם לחינוך ביתי. זה מסתדר גם עם קורונה, אבל הוא היה בחינוך ביתי שנה וחצי, ואז לפני שהיינו צריכים לקבל החלטות על גנים של טרום טרום חווה וגני עירייה, עברנו מערד לתל אביב בשביל להכניס אותו למסגרות שלפני התחקיר המדיני שאני עשיתי זה הגנים הכי טובים כאילו שם מרוכזים הגנים הכי טובים כן כן. אגב, את נגעת בכמה נקודות? כי קודם כל, כאילו, תל אביב ומרכז הארץ באמת ידוע בגדול במקומות שיש בהם יותר אופציות חינוכיות שמושקעות יותר. כלומר, ממש ברמת משרד החינוך. מסגרות שהן יותר עדכניות, יותר אנשי צוות, יותר אנשים. מסגרות שמנועלות על ידי עמותות מקצועיות כמו אותי ועלום. אז הפעל בין הפריפריה ל... למרכז הוא עצום בהקשר של ילדים בחינוך מיוחד. וזה משהו שאני חושבת שהורים באמת עוברים למרכז הרבה פעמים, או עוברים עיר בגלל הילד או הילדה. הפער הוא תאומי, הפער הוא בין לחיות בישראל לבין מה שאני מדמיינת לעצמי, אפריקה, דרום אמריקה, אודו, אוקיי? כאילו, זה הפער בפולקי. ברדיה יש גני תקשורת בהרד. זה לא שאין. אבל יש, לא יודעת מה קורה עם זה עכשיו, אבל לנקודה שאנחנו גרנו בו, היה גם תקשורת שתפקד שלוש שנים בלי גינה, בלי חצרת, שהילדים לא יצאו החוצה לנשום אוויר. זה נורא עם כל הכבוד, לא בשביל זה עליתי למדינת ישראל, לא בשביל זה אנחנו עובדים ומשלמים מיסים. אני חיה במדינת עולם ראשון, תודה רבה, אבל אנחנו עובדים על זה קשה, סטארט-אפ ניישן. הדבר השני אגב שאמרת לגבי הדמוקרטי אז הוא גם סופר מוכר ואני ממש מבינה אותו אני גם שמתי את הבן שלי זה היה באמת חודש וחצי בגן אנתרופוסופי פשוט זה היה גן פח הוא התלונן שהגנן תופס אותו ביד ואני יוצאתי אותו תוך שבוע משם כן זה לא היה סיפור טוב אבל הרבה פעמים גם מונטסורי אנתרופוסופים ואורטיסטים בעיניי שמשהו שפחות עובד, לא יודעת, אבל מונטסורי הרבה פעמים גם. והאמת שבקריאה תאונה יש בית ספר טוב אנתרופוסופי, הוא נחשב מאוד מוצלח, וגם יש שם ילדים שהם לא מאובחנים, או כן מאובחנים, אבל לא רוצים לתת להם את ה... יש יותר חשש מהמערכת החינוכית הסטנדרטית, ואני מבינה. העניין הוא שבאמת יש בזה קושי מאוד גדול, כי זה שם על מערכת שהיא לאו דווקא ערוכה לזה, עומס גדול של ילדים עם צורך בחינוך מיוחד וזה גם בעיה, זה גם לא פתרון. רגע אם אבל נהלנו את הנושא סליחה שאני אקטע אותך שוב בואו נפתח סוגריים ונסביר במילים פשוטות עד כמה שאני או את מכירות. מה זה חינוך דמוקרטי, אנתרופוסופי ומונטסורי? אני יכולה לדבר רק על דמוקרטי, כי למרות שיש לי חברים וילדים שאני מכירה גם באנתרופוסופי וגם במונטסורי, אני לא מצליחה להבין את ההבדלים. אם את יודעת, אני אשמח. אני לא רוצה להגיד דברים לא נכונים, אחר כך הסקלו אותי. לא, מה שאת מבינה, אז נגיד חינוך דמוקרטי מאמין בזה שהרצון של הבן אדם וילד זה ללמוד ולהתפתח ולא להיות בעייה עשייה וצריך למצוא את המקום שמעניין אותו ואתה מעביר לילד את האחריות על הזמן שלו על ההתנהלות שלו על ההישגים שלו הוא לוקח את זה ראיתי במו עיניי, בבית ספר דמוקרטי בהרד, סיפורים מאמימים. באמת, מה... לפנתיאון, מה שנקרא. מילד שבכיתה ד' לא יודע לקרוא, אבל אז מתחיל פרויקט שאני ועוד מי שעשינו, שאני אקרא... איך זה אני אקרא? אמרנו שאנחנו מייצרים מוצרים מצמחי מרפא. אז היא לקחה אותם לסדם, כתבו צמחי מרפא, הכינו. משחה לשפתיים וקרית חימום למיקרו ואחר כך איתי הם הקימו חברה עשינו כתוב בחרנו איך כמה זה עולה יצרנו קש עשינו ניתוח מתחרים וכן הלאה היה מאמן אז ילד שלא יודע לקרוא ולכתוב פתאום מתיישב מול גוגל ותוך 20 דקות של כאילו באמת מחפש לי טלפונים של הלין וסבון של פעם ועושה לי בדיקת מחירים ואומר לי כמה זה ונותן לי רעיונות לסלוגינים ולמיתוק של המוצר, אוקיי? ראיתי במו עיניי שהילד מוצא את ה... וגם כל הטיולים שמוארגנים על ידי הילדים וילדים מוספים... עצורות מחיר על שירותים כימיים בגלל... גם ד'ה ואב, כן? מהמם. זה יכול לעשות פלאים לילדים מסוימים. פלאים. כן, כן. ויש ילדים שלוחו לי שם בלייבוד שוב הניסיון האישי שלי וכמובן כמובן כמובן כמו בכל דבר אחר זה קשור בצוות ובהורים כי אנחנו נכנסנו למשל לדמוקרטי בתקופה מסוימת עם צוות והורים ואיזשהו כאילו מגוון אקו ביולוגי מאחד אחר כך הוא השתנה היה צוות שעזב היו הורים שהצטרפו היו מורים שהתחלפו זה הרגיש בצפר אחר לגמרי בגלל שאין חוקים ברורים אז זה מאוד נוזל. לפי הרוח אני כבן אדם מבוגר, אני לא הייתי מצליחה להתמודד עם זה, היה לי מאוד קשה. אני לא הייתי, לא היה לי טוב במקום כזה. אני מבינה את האיכויות של זה, אני יכולה להגיד לך ש... אני חושבת שהילדים שלי היו... לא רק לגבי הבת שלי, אנשים, ילדים שיש להם גם נגיד אוטיזם, וגם או פרופיל PDA, או קשב וריכוז, שגם ככה המוטיבציה היא לא תמיד שם, כמו הבן שלי, זה מאוד מאוד קשה לקבל... בשבילי, אם אני הייתי במסגרת הזאת, עם הפרעות קשב שלי, זה היה יכול להיות גנדל. גנדל. אז אני ממקום אחר של הפרעות קשב, שאני צריכה יותר סטריקטנס, כי אחרת אני מאבדת את עצמי. ואני רואה את זה עכשיו כעצמאית, אני מנהלת לעצמי לוז בעצמי, ואני מנסה מאוד למשמע את עצמי לסדר יום. אחרת אני.. זה לוקח זמן, זה מנסיון שלי, אני עצמאית כבר המון שנים, הפכתי לעצמאית לפני שעוד נלדו לי ילדים, לא צריך לנסות לשכפל את מה שהיה לך כאילו בעבודה, אני אעבוד.. זה לא, אני לא רוצה, אני גם.. זה ברח בעצם, אבל זה לוקח זמן ואז זה מסתדר. כן אז אני בונה את זה, אני בונה את זה. ובהתאם לקשר לרכוז יש לי גם הרבה דברים שונים ונושאים שונים. אז זה הדמוקרטי מה יש לך לספר על האנתרופוסופיה. אנתרופוסופיה מונטסורי אני מאוד מכבבת אבל אני לא מכירה אותו מספיק לעומק. הדברים שככה ממש על קצה המזלג ובטח לא נוגעים בפילוסופיה יותר לעומק, זה דברים שקשורים לחינוך לעצמאות ומסוגלות של הילד זאת אומרת, מאוד לשים דגש, אני חושבת שזה מאוד מתאים לגילי גיל הרך, אני לא יודעת איך זה בהמשך, של ממש לחנך ילדים מתוך אמונה שהיה ביטחון בתוך החיים האלה, באופן כללי, באמא היכולת שלנו לסמוך על עצמנו, ולסמוך על עצמנו בא מתוך ניסיון והתנסות, ואם אנחנו כל הזמן מגוננים על הילדים ולא נותנים להם לגעת, לחוש, לעשות בעצמם ולראות שהם לפעמים מצליחים, לפעמים נכשלים, בסוף כך... גם לפי המחקר, יש מחקר, די חדש שאומר שאנשים שגדלו בסביבה הזאת שאומרים להם אל תיגע אתה תסטרף אל תזה אל תזה זה אנשים שבגיל בוגר יש הרבה יותר אנשים האנשים שמחבלים בהצלחה של עצמם יש תופעה כזאת שנייה לפני ואתה גם. אומרים שזה מאוד עד חר אדם זה גם מאוד מאוד עד חר אדם אבל אני בתור בן אדם שמאוד גידלו אותו כאילו רוצה לנסים תראי מה יקרה כאילו עד קיצוניות מסוימת אבל עדיין מעדיפה את זה על דברים אחרים אני מאוד בעד זה אין את זה כל כך בקרייתון לצערי אנתרופוסופי זה יותר לברוש של איזושהי פילוסופיה אני לא זוכרת את שם הפילוסוף אולי את זוכרת רגע לא משנה זה מאמין שעד גיל שבע הילד הוא נמצא בסוג של מצב חלום כזה, שכאילו לא אמורים, הוא לא אמור ללמוד עדיין, הוא אמור להיות ילד, זה סוג של... הוא אמור להיות מוגעת. וולד אוף נראה לקרוא לזה, כן. אה, נכון, וולד אוף, כל הכבוד. אני כזה סלעת, סלעת. יש שם הרבה טקסיות, חיבור לטבע, רוחניות, יש הרבה יותר סדר יום, כאילו זה גם גישה, אם אני לא טועה גרמנית, אז כאילו זה הרבה יותר סדר יום. עבודה עם הילד על להיכנס לריתמוס. יש הרבה דיבור על ריתמוס של הסדר של הגן, של היום. יש שם הרבה דברים מאוד יפים. נגיד, את לא תמצאי פלורסנטים שהם משלנים את העוות לילדים וגם לעצמי. כן, כן. כאילו, הרבה יותר כזה... זה הכל שם כזה אמיתי ואסור חולצות עם מותגים וכאלה. אסור תחפושות של ספיידרמן, כל מיני כאלה. אבל יש שם הרבה מעבר לזה שזה מאוד יפה. אז התחילו יותר להתכוון של בוא נחיה כמו עיימש. בואי ניקח את זה, אפשר לקחת את זה לשם. יש הרבה שאלות של איך משלבים את זה עם החיים המודרניים, ככה ככה ילד בא ומשחק כאילו במיינקראפט כל היום, אז כאילו, את יודעת. אבל יש בזה גם דברים יפים, כי ילדים כן צריכים להתחבר לטבע, צריכים לזוז, צריכים לרוץ, צריכים... אה, אנחנו לא רוצים לקחת את זה, אז בואי, נו, אוקיי. אז בעצם, כשהיינו צריכים לקבל החלטה לאיזה גן להכניס, אז יכולנו, ההמלצה שקיבלנו זה גן תקשורת, לא באמת הציעו לנו אופציות כמו גן שפתי או שילוב, אבל גם לא נלחמנו עליהם, כי רצינו גן תקשורת. רגע, אבל גן שפתי זה, כאילו את אומרת, זה יותר טוב במה שאת מתארת? זה משהו באמצע, זה באמצע זה לילדים שאין להם אונטיזם, אבל יש להם מיקוף שפתי. יש שם בדרך כלל לא 25 ילדים אלא 10-15 ילדים, יש להם גם טיפולים מקדמים, אבל זה בעצם לרוב נכנסים לשם ילדים שהבעיה שלהם זה עיכוב שפתי או איזשהו עיכוב מוכלל אחר שהם לא רוצים. כן, נוס כזה. אז יש שם את כל המגוון של הטיפולים אבל לא באותה אינטנסיביות שיש בגן תקשורת. עכשיו הבחירות שאנחנו היינו צריכים לקבל איזה אם לבקש את עמותת אותי או את עמותת עלות מבחינה תל אביב כי בתל אביב שתי העמותות האלה פועלות ומפעילות את הגנים ואתה בעצם כשאתה נרשם אתה יכול ממש לבחור. וואלה וואו. ההבדל ביניהם הוא זה שאותי עובדת הם יותר נוטים לעבודה לפי שיטת דיר שזה שיטה שמדברת על למצוא נושא משותף עם הילד, לפעול ממנו, לפעול דרכו, איכשהו להציט אותו מבפנים החוצה, והלוט, שוב זה מאוד מאוד קל, זה לא אבסולוטי ולא זה, אבל הלוט יותר נוטה לכיוון של ABA, שזה יותר שיטה של אנחנו מניעים את הילד כמבוגר, ואנחנו שמים אותו בסיטואציות, ואנחנו מעודדים אותו, שהוא ידבר, והתקשר, והנהל, וזה יותר סטריקט. במילים שלי, למרות שאפשר להבין מהם את דעתי קצת, זה כאילו ה-ABA הוא טיפה יותר איך לגרום לילד להגיב בהטעמה, כאילו למצבים החיצוניים, למרות האוטיזם. וה-DIR זה איך יותר רואים את העולם הפנימי, ומתוך זה מושכים אותו, מושכים אותו. אליה, נכון זו ההגדרה המדויקת הרבה יותר טובה ממה שאמרת. אגב, אני אגיד משהו אחד בכוכבית, בדרך כלל כשמדברים על חוקרות התנהגות, זה ה-ABA, אם אני מבינה. כן. סתם ככה כדי להפוך אותם איפה שבו ה... יש את מנתחי התנהגות, שזה ABA, שיש סביב הנושא הזה הרבה מאוד דיונים והרבה מאוד גישות, ואנחנו ראיינו פה מנתחת התנהגות לשתי פרקים. יש יתרונות בשתי השיטות, הכי טוב זה לשלב, הכי טוב זה לא ללכת לקיצון. הכי טוב זה להבין מה טוב למשפחה שלכם, לאישיות שלכם והורים גם. בדיוק. מה לילד. נכון, אני לא בן אדם שהייתי מחזיקה מעמד ב-ABA. אני לא, אני עם ההפרעות קשב שלי נגיד ב-ABA ביומיום זה נגיד לעשות כל מיני סימונים ולסמן ביומן היום סידרת את המיטה היום כמה פעמים לבשת ונעשה ככה וככה אני לא, כאילו נהיה לי חושך בעיניים רק מהמחשבה הזו. אני דווקא אוהבת את זה, העניין הוא שהאישיות שלי היא ככה גם ככה, אני לא ממש צריכה הרבה הדרכות. אני אראה לך יש לי מחברת חתולים של איתן ושל פיימי, הם עושים דברים מאוד ספציפיים שהחלטנו שהם בזה, הם מקבלים חתול, מספיק חתולים מקבלים נתנה. חתולים מצחיקים. זה ועמם, זה עובד, זה בדיוק מה שאני אומרת, זה ועמם, אבל אני לא יכולה לסרוד את זה, אני לא יכולה להכיל את זה. כן, אני מבינה. קטינו את זה. כן, אני אוהבת. פעמיים בשביל שדוד ילמד לקח את ריטלין, והיינו צריכים לסמן כל יום. סימנו, אכל, לא אכל, עשה בעיות, לא עשה בעיות, גם הצעק, לא צעק, ואז בסופו של התהליך הוא קיבל אקווריום, שזה היה עונש, בשבילי. אוקיי? זה היה סיוט, זה היה סיוט לעשות את זה, כבר ואחר כך היה באחרויותי. שנה כמעט, קנינו שלושה דגים, היה שם דג אחד שסירב למות. חצוף. שסירב למות בשביל שזה ייגמר. הדבר הזה. כן. וואו. כן, לא, זה סיוט. תלוי באישיות לאורן. אוקיי, אנחנו חוזרות. אבל אנחנו מדברות על דברים חשובים. בקיצור, אז אנחנו קיבלנו החלטה לבקש שיבוץ לאוטי, כי הם עובדים עם DIA, לשמחתי קיבלנו, קיבלנו שיבוץ לגן הכי טוב שיש בעולם. גן הורה באזורי חן בתל אביב עם מגננת שיר. כל דבר טוב שעשיתי בחיים בערך חזר אליי בשביל לקבל את השיבוץ לשם. אני הרגשתי מההתחלה ועד הסוף ועד עכשיו שאני אלוהים נשק אותי. קיבלתי מסגרת מושלמת עם צוות מקצועי ועדיב שעשו איתי תהליך מטורף, מטורף. הגענו ממצב עם דוד שהוא לא מדבר והוא בתפקוד בינוני נמוך לתפקוד גבוה והוא מדבר ובשנה הראשונה הם הכינו אותנו התחילו מהשנה הראשונה שהיה לנו שלוש שנים ביחד התחילו להכין אותנו לרעיון של בית ספר לחידוך מיוחד ואז באמצע השנה השנייה שלנו הם אמרו לנו שזה לא אופציה כבר האופציה תהיה מבית ספר רגיל שילוב מלא או שילוב חלקי שאנחנו כבר מדבר על זה אבל הם עשו הצלחה מטורפת וגם הביאו אותי באמת אין אין כאילו החוויה שלי הייתה מושלמת מדהימה היו שם גם נקודות בדרך שכבר חפרתי עליהן ואנחנו נדבר עליהן שוב אחר כך של תקשורת עם הצוות ומורבות של ההוריה וכמה זה חשוב. אבל. במקרה שלנו, גן תקשורת, זו הייתה, ולעבור לתל אביב והגן הזה, זו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלנו עבור המשפחה כולה, עבור ארבעתן. כן. ספרי לי מה הניסיון שלך עם כל המסגרות של לפני בית ספר. וואי וואי. טוב, מעבר לזה שאיתן, שניהם ילדי קורונה, אבל איתן באמת, עברנו עיר, הוא היה אמור ללכת ממשפחתו לגן בפעם הראשונה עדיין בתוך הגיל הרך לפני גנריה, ולא קיבלו אותנו בגלל שהסגר הראשון התחיל, הייתה היסטריה, לא רצו לעשות הסתגלות אימורית, בשביל לא לבוא ולפזר את הווירוסים שלנו אפילו. הוא היה עם מטפלת עד גיל שלוש, ואז הלך לגן פרטי, ששם עשו לנו קצת פרצופים לגבי התנהגויות מסוימות. היינו, משם חשבתי על הגן האנתרופוסופי כסוג של פתרון, לזה שהוא צריך יותר ויסות, יותר זמן בחוץ, יותר זה, ולצערי לי זה חזר אליי כמו כאפה מצלצלת לפנים. על כל הצוות שם היה ממש מיועש כבר, היה שם ניהול לא טוב. אני לא אכנס לזה יותר מדי, יוצאתי אותו משם מהר, ובעצם החלטתי להכניס אותו לגן עירייה. הוא לא היה מובחן אז. הוא עוד נכנס לגן עירייה רגיל. ההבחון שלו היה רביסות רגשי וחושי. על ידי רופא בהתפתחות הילד של דעתי, הוא צריך לקבל הבחון על הרצף, כי הוא לא יצר קשר עין מרבית הפגישה. זה קורה הרבה. כן, ודעתי גם הוא צריך היפוי בעיסוק גרף המוטורופי, הוא החזיק את העת מהצד כאילו, מעולם לא... לא ראה את מיימה וזה היה מאוד מצחיק. ובעצם היתן הילד מפוספס מהבחינה הזאת כי הוא היה בתפקוד גבוה מאוד והיה לו כל מיני מנגנוני פיצוי מה שנקרא אז זה לא הופכן ואני חייבת להגיד שגם אני כל הזמן רקדתי מסביב לאופציה של כאילו כן הוא לא כן הוא לא היה לי מאוד מאוד קשה מאוד קשה לקבל את זה עד שראיתי חבר שלו שהוא גם הופכן ואז נפל לי הסימון זה היה בסביבות גיל חמש אבל במקרה זה היה מאוד טוב שהוא לא הופכן כי הגננת רצתה להעלות אותו עם הקשיים של הוויסות החושי והרגשי לגן משולב. עכשיו, בוא נדבר שנייה על גן משולב. כן. גן משולב זה קונספט יפה בעיניי. יש פה בדרך כלל עד 25 ילדים, אם אני לא טועה, יכול להיות עד 30, בדרך כלל יש פחות. חלק מהילדים, חלק הגדול של הילדים הם ילדים מה שנקרא רגילים, וקבוצה קטנה של באזור העשרה, הם ילדים משולבים שיש להם בעיות שבקרייתון הספציפית זה לא כולל אוטיזם זה כולל בעיות אחרות זה יכול להיות בעיקר בעיות דידקטיות בעיות רגשיות דברים כאלה והגן בעצם לוקח סל של כל אחד מהילדים האלה ומשלב את זה לגן שבעצם יש בו כפול מהצוות אוקיי יש שתי גננות יש גננת וגננת משלבת שהיא בעיקר עוזרת עם הצד הדידקטי יש צוות פרה רפואי שזה מה שיוצא אני מרוצה כי זה המצב בארץ, אבל זה יכול להיות מטפלת בדרמה, באומנות, בכל מיני דברים. הייתה גם מישהי שעשתה איתם יוגה, כל מיני דברים מקסימים. ובעצם הילדים, כל הילדים נהנים מזה, גם הילדים שהם לא משולבים, שזה יפה, והילדים המשולבים בעצם מקבלים עזרה תחיפה יפה לפני כיתה א', קצת ככה לסגור את הפער הדידקטי ולסגור פערים אחרים טיפה, ריפוי ביס הוא גם בדרך כלל ישם. וזה לא עושה יותר בעיות כאילו זה תמיד מרגיש לי כזה כל מי שלא הסתדר אצל הרגלים בוא נזרוק אותם ביחד ונטפל בהם ביחד. אז היה שם צוות חזק הייתה גננת חזקה גם ברמת משמעת גם ברמה של הבנה של ילדים יכול להיות שזה עושה בעיות יכול להיות שיכול להיות יותר קטנים במילדים את יכולה להגיד אבל אותו דבר על גן תקשורת, ששמים את כל האוטיסטים ביחד, וזה יכול לעשות בעיות, אני לא יודעת, תלוי איך מסתכלים על זה. זהו, זה לא, כן, אני לא הכרתי כל כך את הקונספט הזה. כן, אני חושבת שהייתן מאוד הרוויח. הייתן מאוד הרוויח. מיוחד. וזה גם היה בשנה של המלחמה, זה היה לו קצת, כאילו, יותר בסיס רגישי טוב, כאילו, לגן. היה לו מגנוב לדבר. כן, כן, כן. פאנל דיבקתי, באותו גיל לא היה לו צורך. הוא היה בסדר, אבל, היה משהו בגישה של הצוות, בקצת הבנה של חינוך מיוחד, בעובדה שפשוט יש יותר אנשי צוות על כל ילד, שכל גן צריך להיות ככה בעיניי, זה קצת מזכיר את הפריסקול שיש בארצות הברית ובאנגליה שלנו. זה אמור להיות לפחות ככה. ואם היינו בעולם מושלם ואם מחר התהיום תסתיים המלחמה ואנחנו נחליט לאן אנחנו נקצה את המשאבים אז אני חושבת שההשקעה של עשר שנים בזה שכל ילד שנכנס לגן תרום חובה יקבל תנאים כמו גן משולב או כמובן גן תקשורת. אז עוד עשר שנים, עשר, חמש, שמונה, כשהילדים האלה יגיעו לזמן של צבא הם כבר יפתורו את כל בעיות העולם. כן, ובמקום זה מה שקורה עכשיו פשוט. מהמדינת ישראל הקטנה שלנו. כן, אני חושבת שעכשיו... אני יודעת מה העניין בזה. כן, 30 פלוס ילד בגן, כרגע אנחנו רק גורמים להם נזק לצערי. אני יודעת שזו אמירה מאוד קיצונית, אבל אני באמת חושבת שזה רע. זו לא אמירה קיצונית. קודם כול אנחנו לא מפחדות להיות, אני לא מפחדת להיות פה. לא, זו דעתי אמיתית, כן, אני פשוט חושבת שזה רע. זה לא אפילו לא סבבה או לא כל כך טוב, זה רע לילדים. לא, לא. זה חד-חד-חד. חד-חד-חד. ואני אומרת את זה בתור מישהי שהבת שלה כרגע בגן עירייה רגיל עם צוות מדהים אבל ועדיין. הצוותים לרוב הם באמת מדהימים ואני באמת מורידה את הכובע ואני לא יודעת איך הם עושים את זה איך הם עשו את זה במלחמה אז שלא נדבר על. קורון כן אבל דברים בהחלט אם הדברים היו נראים אחרת כלכלית וזה לא היה גם סוגריים נגיד עבודה של צווארון ורוד שזה בכלל משהו נושא אחר להתקומם עליו. אבל כן אבל רגע נגיד את בתור אמא מה מבחינתכם היתרונות והחיסרונות של גן משולב. אז באמת היתרון הגדול זה הכמות נשות צוות הדבר השני זה העניין של הטיפולים הפער הרפואיים במידה והם באמת זמינים ורלוונטיים כי זה קצת כמו בגן תקשורת שזה מוריד עם מחלק מהעומס של הטיפולים. אצלנו זה הוריד את הכל כן, אז. זה לא ברמה הזאת, זה לא תמיד יהיה פרטני, לפעמים זה בקבוצות, תלוי בילד, לפעמים זה מספיק. אנחנו עדיין לקחנו את איתן לטיפול פסיכולוגי ולריפוי בעיסוק. היה לנו חשוב. וזה גם לא משהו שהוא קיבל מהגן. אבל... לא, ברור שהיו שם תוספות, היו שם ילדים שהלכו להידרותרפיה גם, אנחנו לקחנו אותו לריפוי בעיסוק, כי באיזשהו שלב לא היה ריפוי בעיסוק, ואנחנו עדיין ממשיכים עם אותה מהרפאה. אבל בגדול את יודעת בשביל המינימום ההכרחי המינימום ההכרחי בשביל הילדית שהתקדם מבחינת את יודעת משפחה ממוצעת שאין לה אפשרות להוסיף וזמן לנסוע ולקחת ולשלם את הכסף הזה גם התקשורת סוגרת את הפינות. כן, אני הבנתי שזה, בוא נגיד גם יותר חומל על ההורים, שזה גם חלק מאוד חשוב. כן? כן. כן, ואולי בדרך זה גם דרך על הילד. וזה גם שיקול, וזה גם שיקול בקבלת ההחלטה. לגמרי. וזה לא אומר שאתם אגואיסטים. לא, לא. זה בדיוק להיפך. אני חושבת שאנשים צריכים להבין מה היכולות שלהם ברמת האנרגיה, והמצב הנפשי, שזה לא קל הרבה פעמים ילדים גם ככה על הרצף, ולהבין ולחשב את כל הדברים האלה כשמחליטים לאיזה מסגרת ללכת. נכון. ולקבל את זה בחמלה עצמית ולא בגרוע עצמית, למרות שזה... נכון. מה שאני אמרתי כרגע הוא לא... הוא מאוד קשה ליישב אותו אם לא בלתי אפשרי, אבל כשבוחרים גן, כשבוחרים מסגרת חינוכית לילד מיוחד, עורה, וההזמינות שלו והמצב הנפשי שלו והמצב הכלכלי שלו, כלכלי. יש שיקול כמו כל שיקול אחר של הילד. כן. אי אפשר להפריד את זה. לגמרי. אני אגיד משהו אחרון על גן משולב שאני לא יודעת איפה זה פוגש את ההורים בסדר אבל אני אגיד שכאילו יש הורים כמו שם יש הורים שחשוב להם שהילד יהיה גם עם ילדים עם קשיים וגם עם ילדים ויש משהו שהוא קצת כמו אין כזה קונסטלציה בבית הספר זה קצת כמו כיתה קטנה בתוך כיתה רגילה כאילו זה לא בדיוק שילוב וזה לא לא ויש בזה משהו נחמד יחד עם זה שהצוות יודע ומלווה אז יש בזה משהו מאוד אסוף יחסית. תשמעי זה חד משמעית יתרון מצויין גדול כי הילדים בסופו של דבר לומדים התנהגויות מחברים שלהם ומאנשים, והם מחכים התנגדויות. וזה מה שאנחנו רוצים שהם ייעשו. בשביל זה אנחנו הכנסנו אותם לשם. אם לא היינו מכניסים לשם, הם היו נשארים בבואה הקטנה שלהם ולא מתקשרים. חד משמעית זה שיקול. היה לנו את השיקול הזה והמחשבה הזאת עברה בראש. וכבר דיברת על זה בפודקאסט שכאילו, כל אימא אומרת את זה. גם אם היא לא תודה את זה בעולם, כל אימא אומרת את זה בראש. אני אכניס את הילד למסגרת מיוחדת, לא משנה באיזה סוג, אבל הילד שלי הוא בסדר, השאר הם ב... בול, בול, בול. מה הוא ילמד מהם? כן, כן, כן. כמה עברתי את זה? כמה עברתי את זה בעצמי? מה ההתנהגות הסטרוטיפית של הבת שלי עם תיקר ילד מילד אחר מהגן? מה היא מביאה מהגן הביתה? לוקח זמן גם כאילו להיות... לקבל את זה. לא לא זוי היא מתרגשת היא מנפנפת בידיים. חד קאנקי על הכירות זה הפרופרטי שלנו בלבד שהיה בגן שלנו. עכשיו. קודם כל זה נכון. הילדים ילמדו גם התנהגויות של ילדים אחרים שחלק מההתנהגויות שלהם לא טובות נכון. קודם כל זה לא אומר שההתנהגויות שהם ילמדו הן דווקא התנהגויות לא טובות כי בכל ילד יש את ההתנהגויות בוא נראה יותר טובות פחות טובות בכל ילד יש את ההתנהגויות ילד אחר יש התנהגויות שאנחנו רוצים שהילד שלנו יאמץ ואנחנו מעדיפים שהוא לא יאמץ, אוקיי? בכל ילד יש את זה. אף אחד לא מבטיח שהילד שלכם יאמץ דווקא את ההתנהגויות הפחות טובות, אוקיי? הילד שלי למשל כן למד מילדים אחרים בגן שלו למשוך או לאכול את הראש כאילו כשהוא מדבר בלי הפסקה. מצד שני הוא גם למד לחלוק את העצועים. הילדים האחרים מהגן של דוד אולי למדו כמה כיף זה למורח קאקי והיה משבר אבל הוא היה קטן אבל מצד שני הם גם למדו כמה דוד מתחשב ושזה שילד אחר בחיו ודוד הלך בחצר ודוד הלך לתוך הגן והביא לו משם בקבוק מים והוא שטע פה נראה זה הייתה ההתנהגות שהילדים אחרים למדו אז לא צריך לפחד מזה כמובן שאנחנו רוצים וגם אצל ילדים נוירוטיפיקלים שנמצאים במסגרת הזאת יכולים להיות דברים והתנהגויות שאנחנו לא נרצה לאמץ אותם בבית הייתה לו גם ילדה בגן שאחר כך עברה לגן הרגיל שדוד למד ממהן הדברים שלקח לנו הרבה זמן להכחיד את זה אחר כך כן זה חלק מתקשור זה המהות של התקשורת האנושית של בן אדם בחברה אז כאילו זה חשוב אבל זה לא הדבר הכי קריטי זה דעתי נכון אני חושבת שאנשים בבחירת מסגרת סמים לדבר הזה יותר משקל ממה שהוא אמור לקבל. כן, וזה בא ממקום של האגו של ההורא, ואני לא אומרת את זה בביקורת. נכון. זה קשה. נכון. משהו שפעם איזו מטפלת אמרה לי, ואני מנסה כל הזמן לזכור אותו, אני צריכה נראה לי לקעקע אותו על המצח או על היד, זה שהילדים שלך זה לא הכרטיס ביקור שלך. וזה קשה לקבל את זה. נכון. אנחנו מסתובבים בחיים כאלה. אנחנו איתנו בהם כבר כמו בעסק, וואלה פאק, נכון? כן, כן. את רוצה לחשוב אם הילד שלי מוצלח יותר או פחות? זה מקרין בדיוק עליי. ווואלה, העורות מיוחדת זה הקפא הזאת שבאה והגיד לך, לא, לא, זה לא עובד ככה. ואני עדיין במסלול הזה. כן, אני כל יום, את יודעת, כמו מורידה עוד קליפה של הדבר הזה. שלי, אני חושבת שאימא שלי עדיין באה מספיק, ואני לא מכירה את אימא שלך, אבל אני חושבת שהדבר הזה לא נגמר אף פעם. כאילו, איך הילד שלי מציג אותי בחברה, והוא שלוחה שלי, זה אמנם מחשבה מאוד נרציסטית, ושאנחנו אמורים להילחם בה, אבל מצד שני, זה משהו מאוד טבעי. בואו נאמץ את זה ונשחרר את זה. בדיוק. אני נגיד אצלי בבית הם יודעים שמבחינתי הם יכולים להיות כל מה שהם רוצים הדרישה היחידה שלי מהם זה שהם אנשים שחיים בעצם דרך הארץ אתה בן אדם נחמד אתה בן אדם מכבד אתה בן אדם שמכבד גבולות אתה לא מניאק זה הדרישה היחידה אל זה יש סנקציות מאוד מפחידות אצלנו בבית כל השאר תעשו מה שאתם רוצים זה כאילו זה התוצר שאני רוצה אבל יכול להיות שהם יהיו אס הורס וזהו ומה לעשות וזה גם לא בשליטתך בסוף כן. הניסיון שלי זה עם גן משולב אין לי ניסיון עם גן תקשורת ובעצם הבת שלי אני אגיד רגע על איתן שהוא ימשיך לכיתה רגילה בשילוב האמת היא שקיבלנו פידבקים אנשי נשות צוות. לא, הוא יכול ללכת לכיתה רגילה. ואמרו לו, לא, הוא לא יצטרך גם לשלב את מה שהתגלה כפיקציה מוחלטת, כי המעבר לכיתה א' היה לו הלם מאוד גדול, וזה תפס אותו, ואותנו לא מוכנים כמה שזה קשה לו. ככה שהשאלה של כיתה תקשורת עדיין מתנדנת לנו מעל הראש. אני כל שבוע שואלת את עצמי אם אני עושה את הדבר הנכון. וזה עדיין לא, אין לי תשובה עדיין. אנחנו מנסים, הוא בכיתה ב' וזה מאוד מאתגר לו. כרגע אנחנו גם לפני שאלת הכן תרופות לא תרופות, מהצד או של החרדה או של הקשב, אנחנו לא יודעים. אנחנו ממש באמת, מרגישה כאילו שזה לא פתור. יש לי שאלה לפני כן מה זאת אומרת המליצו לכם להכניס אותו בלי סייעת? כן כן זה לא היה פשוט לחסוך על הסייעת? לא לא לא זה לא מהמשרד החינוך זה קודם כל הפסיכולוגית של ליתן לא האמינה שהוא על הרצף עדיין לדעתי חושבת שהוא לא. והפסיכיאטר והפסיכולוגית שהבחינו אותו אמרו כן, הוא על הרצף הזה מאוד מבלבל, הוא היה יכול כל החיים שלו כאילו להיות זה. ספוילר עם הגיל כמובן, שזה קצת יותר ברור בעיניי, אבל ככה זה היה. ואמרו לנו, הוא הסתדר בלי. הוא היה בסדר גם בגן המשולב הוא הסתדר דידקטית יותר טוב מכל הילדים המשולבים אמרו פח הוא יהיה בסדר גמור עכשיו הילד מכונן כן אבל הוא לא מסכים לכתוב הוא נכנס לבית הספר הוא שם ראש של השולחן כי הוא לא רוצה להשתתף הוא לא רוצה להוציא מחברות מעתיק אז מגניב שהילד מכונן, אבל אם הוא לא אימד, זה לא יעזור דבר. כן. זה מה שאני תמיד אומרת, שהמלחמה שלנו על הילדים שלנו, זה שהם יחיו, שהעולם ידע לענות מהם. כן. ידע לענות ממה שיש בפנים. כן. זה המלחמה שלנו. נכון. כי אם לא נעשה את זה, הם יישארו לבד עם עצמם. נכון. הם גם צריכים לרצות את זה בעצמם, שזה גם משהו, אני קצת מנסה להעניק לו בתור מחשבה. אני אשכרה אני מוצאת לו חברים במיינקראפט, הוא הולך עכשיו ותחיל מבוכים את דרכונים כדי שיהיה לו עוד איזה אספקט של חברות מכיוון אחר. שאלה, האם הידעה לכם באמת התלבטות פנימית לא הולכת להניס אותו עם סייעד? בואי נדבר על זה רגע. בטח, בטח, אני מאוד חשבתי. מה יהיו בעד ונגד? בעד ונגד, אה, שאלות מאוד חשובות. קודם כל, כן הייתי בקטע של הויזואלי, מה יהיה? עידו, לא עידו. עידו שהיא שלו, לא עידו. מה לעשות? הרי יש גם את כל השאלה של סמויה או גלויה, שזה גם... איך לדרך את זה לילדים בכיתה. כן, כן. אז בגדול, החשש היה שיחריגו אותו, ואז יהיה אולי קושי חברתי. ואני מאוד חששתי לזה. והתחלנו בלי. התחלנו בלי תוך חודשיים, המורה אומרת, תקשיבו, זה לא עובד. אז מצאתי משלבת. אני מכירה אמהות שמחפשות משלבת ביותר אינטנסיבית מאשר הן חמסו את האבא של הילד. כן, כן. לא, השנה יש לנו משלבות מדהימות, שתי אין סטודנטיות לפסיכולוגיה גם, ואני מאוד, אבל פימצה את המקרופון. נראה שגם את שחררת את הכרמה הטובה. אני גם... אני את יודעת את הבדיחה מה ההבדל בין בולדוג לאימא פולניה אני לא שחררתי את זה כאילו באמת עד שלא מצאתי בנות טובות לא אז הייתי על פייסבוק. ווואטסאפ יש לי שאלה האם יש תחום אחר בחיים שלך שנלחמת בו והיית כזה פיטבול כמו שהיית בכל הנושא של החינוך שלך אימא פולניה יאללה בוא נדבר בחינוך. של הילדים תראי, אני מנהלת מוצר. מתוקף תפקידי אני צריכה להיות קרצייה. כן. זה לא מתאים לאופי שלי, כי כאילו, בוא נגיד ככה, אני בן אדם מאוד שרוצה לרצות ורוצה שכולם יסתדרו ויקום בעיה וכולנו נשב ביחד ונחזיק ידיים. מול המדורה, אבל המקצוע שלי לימד אותי שדברים לא זזים ככה, ויש בנועם ויש בכוח ויש הרבה הרבה דרכים לגרום את דברים לקרות, אז כמות הדברים שאני הזזתי בקריירה שלי בצורה כזאת היא הייתה מאוד מאוד גדולה. האם הלב שלי נשפך לתוך הדבר הזה באותה מידה? לא. לא, אני לא מדברת כאילו נגיד על אשכרה להתאבד על זה, על להתאבד על זה כי נגיד אני לפני שקוראים דוד אני גם חשבתי שאני בולדוק ואז עכשיו שאני מסתכלת בדבד ואמרתי בואי מה זה והתארתי לעצמי כאילו אז ואני גם כאילו עשיתי הרבה דברים שהם לא כן. לא, אז אני דווקא, אני לא מרגישה שוויתרתי לעצמי, אני בן אדם שמתקדם בקפיצות בחיים, אני לוקחת סיכונים, לעבור מסלול קריירה, להרוויח הרבה פחות, כאילו, לדחוף את עצמי, שולחנות עם כל מיני פאונדרים, את יודעת, כאילו, אני, אני מפחדת. אז היה לך את זה. היה. זה לא רק התייעל, זה הלך למקומות שבהם היה לי יותר קשה עם עצמי לעשות את זה. שזה הקושי של, כאילו, לא להתבייש, לבקש עבור הילד שלי את הדברים שאני יודעת שהוא חייב. וזה המקום של הלא נעים לי, אני מאוד לא ישראלית בקטע הזה, סליחה אם זה נשמע זה. כאילו, הלא נעים לי הזה, הסליחה, שאני כבר לא סליחה ולא שום דבר. אני חייבת לעשות את זה בשבילו. אז כן, אבל אני כל פעם צריכה מחדש לגייס את עצמי, כן, כל פעם. אין ספק, אבל למשל, אני רואה את זה גם על ההורים אחרים, שאני מכירה, מיוחדים, ואני אשמח אם המאזינים יגידו לנו אם זה קרה להם גם, אני מרגישה שאני קיבלתי כוחות על. היכולת שלי לחפור ולהתיישב למישהו, ולא לשחרר, ולא אכפת לי מה, איתי עלה זה לא שאיתי עלה זה כאילו אין קשר זה כמו אני ואני מאלי אקספרס חיכוי של תיק הרמס ואני מסתובבת וכיף לי אבל יום אחד אני אקנה לעצמי את התיק ההרמס המקורי אוקיי אני ניסה ללונדון לאלה שאני עוקבת אחריי בטיק טוק ואני אקנה לעצמי את התיק ההרמס המקורי וזה ההבדל בין אני ומה שאני מוכנה לעשות בשביל דוד והזה והזה לבין מה שאני יכולה לעשות ומה שאני עושה בשביל עצמי. נגיד הקריירה שלי, הזוגיות, המשקל שלי, הבריאות שלי, כאילו. אז אני כאילו מזדהה ולא מזדהה? אני כן, הקריירה שלי נפגעה כמו שאמרתי. זה כן משהו שקשה לי איתו. ויש לי גם חלומות אחרים בחיים שקצת הלכו למדף. מחכים שם יפה. אבל אני אומרת לך, את יכולה להתעל את זה ברגע שפתחת את היכולת העל הזאת. למשל גם אני הרי החלטתי שאני מפסיקה להיות זה, ואני רוצה להיות אסריטאית ומרצה. ואני כאילו עשה עכשיו דברים בשביל לקדם את עצמי, כמו שבחיים לא הייתי מדמיינת שאני אעשה. זה כאילו מה שאני אומרת, שברגע שהכוח האל הזה נפתח, אפשר להשתמש בו לא רק בשביל הילדים, גם בשביל עצמנו. כן, כן. הוא נפתח אצלי קודם, אבל אני חושבת שאני השתמשתי בהרבה בעבודה עם הילדים, וגם ביכולת שפיתחתי של איך להתנהל עם אנשים. שזה מאוד מאוד חשוב, כי את נמצאת מול אנשי מקצוע ואנשי חינוך שהרבה פעמים, את יכולה להיות מפוצצת בכעס, ואת חייבת להבין איך את מנהלת את עצמך בתוך זה, כי את לא רוצה לסרוף את זה, כי בסופו של דבר הם מבדלים עם הילדים שלך כמה שעות ביום למשל. נכון. זה משהו שכן, זה כוח על שאני כן מרגישה, להיות אימא לילדים עם צרכים מיוחדים כן שינה אצלי, מעולה. עכשיו יש לי שאלה, מה ההתלבטות בעצם כרגע בין כיתה משלבת למה לא לנסות כיתה תקשורת? למה אני שואלת אותך? בעצם כי אני רוצה לתת את כל הגיוון של המידע לאנשים, של איך זה מרגיש באמת. כי המושגים אתם יודעים לקבל מגוגלות של ה-GPT. אני רוצה לתת פה את החוויה אז. קודם כל, את יודעת, היא מאוד אישית עגלי. איתן כבר כמה שנים תבואות עם אותם ילדים. מהגן לגן חובה, לבית הספר, וחלקם כן חברים שלו. כלומר, לנתק אותו מזה נשמע לי קשה. יכול להיות שיבואו חברים אחרים מהכיתה תקשורת. אבל כרגע זה קצת קשה לי לוותר על זה בשבילו. זה לעבור בבית ספר, זה להתחיל להיות עם מסעות, לא בטוח שאפילו יש בעיר כבר מקום. בנוסף לזה, ממה שאני מבינה, אין פה את הבחירה של תל אביב, של כיוון הגישה המרכזי, רוב... לא, בבתי ספר זה לא קורה יותר, זה רק... אז זה, הרוב זה ABA. ואני לא מתחברת לגישה... לא, אין שם יותר, זה לא באמת מתקיים שם, זה... מורה של חינוך מיוחד, שאין לה איזושהי עדפה לגישה, וזה טיפול וחצי בשבוע. כן, כן. אני חושבת שהדבר הכי טוב שייצא לאיתן מזה, זה פשוט פחות ילדים בכיתה. וזו גם בחירה קשה. זו בחירה קשה. ומצד שני, אני יודעת שבאופן כללי, ושוב, יכול להיות שזו הכללה גסה ששמעתי והיא לא מדויקת, הרמה הלימודית נמוכה יותר בכיתות תקשורת. הם מתקדמות, הם מתקדמים יותר ליד, כן. כן, והייתנו... לפחות דוד בכיתה שלו, אני לא יודעת על כל שארי ילדים. אז הבנתי שבאופן יחסית גורף זה, והוא ילד שאוהב ללמוד. זה שבבית הספר... אז אני חושבת שבמקרה שלכם אין פה התלבטות. אני חושבת שעדיין יש, כי לקראת כיתה ג' יש יותר מבחנים, הרמה עולה, ואני לא יודעת איפה זה יפגוש אותו, אני ממש לא יודעת. אז כרגע זה בסימן שאלה פתוח, בקטע של אני לא רוצה להגיד לא. יכול להיות שאפילו נלך לראות כיתות. אז בואי אני אספר לך קצת גם על כיתה תקשורת, ואיך זה נראה. בעצם הבן שלך בכיתה תקשורת. ולמאזינים בעצם, כן. וגם על העניין הזה של להחליף מסגרות. כך יצא למשל שסתיו החליפה המון מסגרות היא החליפה שני גנים פרטיים היא חליפה את הגן השני, הוצאתי אותה באמצע השנה אחרי תחילת השנה כשהבנתי שמשהו שם ממש לא טוב והיא עברה לדמוקרטי ואז דמוקרטי הפסיק להיות דמוקרטי והעברנו אותה לחטיבה צעירה בבית ספר אחר בהרד באמצע שנה, ואז הייתה קורונה, ואז עברנו לתל אביב, והיא נכניסה לבית ספר לאומנים, והייתה שם את כיתה ד', ואז כיתה ה', הוצאנו אותה עוד פעם לבית ספר של דוד. לבצם חינוך רגיל והכול. עכשיו, אז היא עברה המון מסגרות. זה היה קשה. זה היה ממש קשה כל פעם, אבל אני חושבת שזה גם נתן להמון. המון. ולמשל בין ההחלטה בין להוציא אותם מאומנויות לבית ספר רגיל, עשוי שמראש הסיבה שאנחנו גרים בתל אביב ולא בארצליה זה בגלל בית ספר לאומנויות. אם היינו ידיים שהיא לא תמשיך שם עד כיתה ת' ולא יגרים בתל אביב, לא משנה. זה דברים שאנחנו עושים בשביל הילדים ומה הם מחזירים לנו. זה היה כל פעם באמת, ההחלטה היא בהחלטה בלתי אפשרית לקבל, בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, זה היה לטובה. תפו חמסה. זה היה כל פעם שדרוק של למה לא עושים את זה קודם. זה נתן לה המון שוב את הביטחון העצמי שלה, שיכולה עוד פעם להיכנס לכיתה שלא מכירה, עוד פעם להסתדר, עוד פעם לעשות, עוד פעם זה... זה מלחיץ. סתיו היא אמנם בן אדם אקסטרוברט, כמו אימא שלה, ו... סתיו לא על הרצף, נכון? כלום, אבל יש לה ADHD ו-ODD. ODD זה אישיות מתרסה. כן, מכירה. Defiant. אז זה מנוגע להתלבטויות להוציא או לא להוציא בסופו של דבר בכל המקרים שהיו לנו החוק של אם יש ספק אין ספק עבד בכולם אם בסוף כשהסתכלתי על זה בדיעבד בחוכמה ואמרתי הייתי צריכה לעשות את זה לפני זה לא הייתי צריכה להתלבט בכלל ברור שזה לא היה מתאים לה במיוחד זה השיקולים שלכם כשמנוגע לכיתה תקשורת היא כיתה קטנה, בתוך שכבה רגילה. בבית ספר המקסים שלה, הכיתה שלה היא אחת, אם היו א', ב', וכן הלאה. זה לא שלוש, ארבע, חמש, כמו בבתי ספר הרגילים. זה חמוד ומקסים בעיניי. בכלל, המנהלת שם הייתה מאוד בעד הגישה של שילוב. מהיתרונות זה שיש המון צוות שרואה ומכיר כל ילד, וכל ילד מקבלת בדיוק מה שצריך. מה זה המון צוות? את יכולה קצת לפרט על זה? יש מחנכת ויש תומך הוראה, ויש שתי סייעות. כאילו, בכל רגע, נתון יש בין שניים לשלושה מבוגרים בכיתה, והם שמונה ילדים. ולילדים עצמם, אני מניחה בסיטואציה הזאת, אין משלב את משל עצמם, נכון? לא, לא, בכיתה תקשורת אין משלב. ויש כל מיני ילדים עם כל מיני אתגרים, כמו שאני ארוג להגיד, אוקיי? כן, מבחינה לימודית, הם, לפחות דוד, כן? הם לוקחים זמן יותר, מה שנקרא. והם לא עומדים באותה שורה עם ילדים אחרים בכיתה ג', אז גם לנו יש התלפטות מאוד גדולה עם להעביר אותו לכיתה רגילה עם סייד, כי הוא כמעט מוכן לזה. וואלה. אבל אנחנו עוד לא קיבלנו את ההחלטה הזאת ואת ההמלצה החד משמעית שהוא סבבה. אז פה יש לי שאלה. אחד הדברים שמלחיצים אותי לגבי הקטע של רק תנסי זה שקראתי הרבה אונליין שהורים אומרים שברגע שהילד נכנס למערכת של החינוך המיוחד קשה להוציא אותו ממנה. זה לא נכון בעלי. הבית ספר אשמח לבעוט אותך. הבית ספר במשרד החינוך אשמח לבעוט אותך החוצה. באמת? לא חינוך מיוחד לחינוך רגיל כי מחינוך מיוחד עולה המון כסף ויש המון ילדים ואין מקום ואין צוות. זה מעניין שקראתי כל כך הרבה דקורות שאמרות הפוך. מה הפעם שלהם לשמור ילד ולתת לו יותר זמן צוות אם הם לא חייבים לעשות? אולי תקציב? פנים חינוך מיוחד או משהו אולי הכוונה הייתה יותר לבית ספר. בתוך הבית ספר הם מוצאים את הילד שלך מכיתה תקשורת לכיתה הרגילה מחר יש ילד אחר בוודאות. לא, התכוונתי תקציב. נכון, אוקיי, כן, נכון. אולי הכוונה יותר בבתי ספר לחינוך מיוחד שקשה להוציא את הילדות. תשמעי, אני לא, אני לא יודעת, אני לא מתיימרת, זה לא ייעוץ משפטי. לא, לא, סתם, אני תוהה, כי זה שמעתי את זה ככה הרבה. מה שהצוות, אני שאלתי את השאלה, בוא נתחיל מככה. שאלתי את השאלה הזאת בדיוק, חשבתי בדיוק ככה, כן? כאילו, הייתי צריכה להגיד את זה מראש. בדקתי, כאילו, שאלתי. אוקיי. היועצים אנשי צוות מנהלי בית ספר גננות אנשים בעירייה בלה בלה בלה off the record כמובן לא חשבתי לזה אפשר לנסות להביא מישהו רשמי רעיון לא רע אגב לא כאילו לא אני לא אני אישית לא מכירה אף ילד שרצה לעזב ואמרו לו לא בית ספר מקסים הכל מהמם והכל נהדר והוא מתאים וכן הלאה ובלה בלה בלה ועדיין בשנה הראשונה וגם בהתחלה של שנה השנייה היו למחשבות האם הייתי צריכה להכניס אותו לבית ספר חינוך מיוחד ההתלבטויות האלה קורות תמיד בשני התיבונים גם למטה וכל הזמן אני חושבת שאחד הדברים שאימות מיוחדות יכולות לעשות, זה לעשות ניתוחים סטטיסטיים בבורסה, בוא ננסה. תשארו את המדע שאנחנו מקבלים החלטות בתנאי אי-וודאות מלאה. מלאה, מלאה. כל התמון ואה נעברה מי? אנחנו מקבלים החלטות בתנאי אי-וודאות, כי אנחנו לא יודעים איפה הוא יושב, איפה הוא יושב, מי היא יוצבת, איך היא יוצבת. אי אפשר, אי אפשר. והסיכוי הוא מטורף. מה שיש על השולחן זה החיים של הילד. כאילו, זה לא... צריך לבדוק את העניין הזה של ניהול סיכונים. בקיצור, הייתה לי מחשבה להכניס אותו לבית ספר חינוך מיוחד, כי ממה שאני שמעת מאימהות שהילדים נמצאים שם, מבחינה המעטפת הטיפולית ממה שהילדים מקבלים, כמו גן תקשורת, אוקיי? כן. אם כל הילדים היו מקבלים את הבית ספר הזה, וואו. כן, הילדים שנמצאים שם, הם ברמת התקשורתית ושפתית, מאתגרת ובשלב הזה של דוד ברכישת שפה ומיומנויות חברתיות וכן הלאה זה היה קריטי אז לכן בעצם אנחנו השלמנו עם ההחלטה של להשאיר אותו בבית ספר שלו, ובינתיים זה נהיה. התוצאות בשטח מדברות על זאת שזו ההחלטה. מעולה. כן, מעניין. אז אני אגיד על רגע חינוך מיוחד, שיש לי אחיין שהוא גם על הרצף, והוא בבית ספר לחינוך מיוחד. כן. ובאמת המעטפת שם מדהימה. כלומר אחותי הוא כבר בן חמש עשרה האמת שהוא היום בן חמש עשרה. תודה. ואחותי מאוד מאוד מרוצה. יש להם המון האשרות. וחלק מהשיקולים שלה, שזה משהו שרציתי להעלות פה, היו שהיא בעצמה הייתה לא בכיתה תקשורת, אבל בכיתה שקוראו לזה אז מבר, כאילו כזה יותר עם ילדים. ילדים שמתקשים, שטיפה ככה עוזרים להם לקראת בגועות וזה, והיא הרגישה שהתאמרו בה, כאילו שהיה בולינג. והיא מאוד לא רצתה מהחוויה שלה שהבן שלה יעבור משהו כזה. אז זה גם משהו שההורים חושבים עליהם מהזווית שלהם, היא עדיפה לשים אותו בבית ספר כאילו שהוא לחינוך מיוחד, כדי שהוא לא יחווה את התחושה של השונות, וחס וחלילה גם לא התאמרות והתגלות. תשמעי אני אגיד לך ככה קודם כל אני מזדהה איתה מאוד וזה טראומה חד משמעית אבל לשמחתי ברוב המקרים חוץ ממקרים מזעזעים נקודתית המערכת החינוך היא לא אותה. מערכת החינוך זה בכלל כן. אני עליתי לארץ והילדים היו מרביצים לי ומפחידים אותי ועושים לי את הזה והייתי בביתה כל יום ובוכה ואמא שלי הייתה מגיעה לבית ספר והם אומרים לה אין מה לעשות אנחנו אנשים כחולים שחיים ברחוב כחול בבית כחול ואתם אנשים ירוקים והילדים לילדים שלנו קשה עם ההולים החדשים אנחנו היינו גם משימים על זה שמרביצים להם אוקיי אז זה לא אותה מערכת החינוך לשמחתי הרבה שוב יש את הסיפור הזה עם הנערות ונתניה ונתניה מדברת על זה לא אומרים כאילו אם מישהו היה אומר עכשיו להורא משהו כזה זה היה באמת בכל החדשות אני מקווה לפחות העניין הזה של בולינג ואיך הילד נראה מהצד וזה זה נושא מאוד מאוד מאוד גם חופר ומפחיד ובתנאי וודאות אבל בולינג יכול לקרות בכל בית ספר כלפי כל ילד אני לטעמי חושבת שהעניין הזה של לקחת אותו לבית ספר כוללני לחינוך מיוחד בגלל שמפחדים מזה זה קצת זה היה אחד השיקולים זה היה אחד השיקולים זה אחד השיקולים וכל הורי בעצם מקבל החלטה כמה משקל. לשים על כל שיקול כן, אני חייבת להגיד שגם עם הבן שלי אני חוששת. לפעמים הוא הולך עם אוזניות מבטלות רעש. לא יודעת, יש ילדים שיש להם תיקים, כל מיני קשיים אחרים, נוירולוגיים. הייתה לי שיחה איזה יום שישי האחרון עם אימא, מאחד הרגעי הכוליטי טיים שלי בחיים, זה אימאות אחרות שאיתן אני מחכה לדוד בזמן שהוא בטיפולים. יש כל מיני אנשים שאני לא הייתי פוגשת בשום דרך אחרת, אבל איכשהו אני רוצה שאני מתקשרת יותר מאשר עם אימא שלי ועם חברים שלי. אז אחת מהן דיברנו ביום שישי ואמרנו דיברנו בעצם איפה לשים את הגבול של מתי להגיד להם שהם מתנהגים לא נכון דוד בן אדם מאוד חמוד וחבקן אז הוא אוהב לחבק את כולם אני מסבירה לו לא זה כן זה לא ואני כאילו גוארת בו כאילו שהוא לא רוצה את זה ולה יותר קשה עם זה, כי אומרת, אני מפחדת לקחת ממנו את הטוב לב הזה שלו, שהוא כל כך רוצה לחבק, שכאילו אני נותנת לזה עוד התלבטות של אימא מיוחדת במוצעת ביום. אחלה. אז אני אמרתי שהשיקול שאני שמה במוזניים האלה, זה שאני רוצה למשוך את כמות הזמן שלוקח ממה שרואים את דוד, ועד שמבינים שמשהו לא בסדר איתו. שהוא לא רואה כמו כולם. או שהוא לא יהיה בנדב. אני רוצה למשוך את הזמן הזה. אוקיי? כאילו, הוא מאוד מאוד התערך. כן. פעם זה היה ברור, ודה דה דה דה דה דה. כי זה בעצם אומר כמה הוא יכול להסתגל לסיטואציה, לזרום עם הסיטואציה, ולהתאים את עצמו. כמובן לא רוצה שהוא יעשה מעצמו מסקינג מלא, כן, אבל כאילו... תוס מוזית. אז היא אומרת לי, את צריכה להשלים עם העובדה, שדוד תמיד יהיה הילד המוזר בחדר. עכשיו יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שאני עוד לא הגעתי לנקודה, יכול להיות שזה עוד שלב של השלמה, עם אבל שאני צריכה לעבור, אני לא יודעת, אבל זה גם שיקול, וגם שם, אז אמרתי לה, תשמעי, את צודקת, אני שמה את המשקל, על העניין הזה יותר, על העניין הזה של הסוציאליזציה, מה שיראה על הדחק שלו של המאסקינג, כי ברוך השם הוא חי בבית, איכשהו נכנס לבית, אין מאסקינג, אתה עושה מה שאתה רוצה, הכל מתקבל על הדעת. אז כאילו זה ככה כאילו ככה בעצם מתקבלות החלטות אבל כשבדרך כלל כאילו זה הכל בתוך כאוס בראש ומחשבות אז מטרת השיחה הזאת זה גם פשוט להסביר כאילו הנה זאת ההחלטה אלה השיקולים בוא ננסה לחשוב כמה משקל אנחנו שמים על כל שיקול כי אין החלטה נכונה ולא נכונה כל ההחלטות מראש לא נכונות וכל ההחלטות מראש נכונות להגיע למשהו מושלם גם. נכון. זה משהו שגם אני צריכה לשחרר, כי אני כל הזמן חייתי במחשבה שיום אחד אני אחשב את זה כמו שצריך, נכון, ואז אני אקבל את ההחלטה המושלמת. זה כל כך משהו שאני מזדהה איתו, כי אני כזאת אידיאליסטית ופרפקציוניסטית, שאיפשהו אני עדיין מחכה לסוויט ספוט. הרי כשהוא היה בגן משולב, הוא הצליח להחזיק את זה. הוא הצליח, הוא התנהג מאוד יפה, והוא השתפה חברתית, ועשה כל מה שצריך לדדקת, והוא חוזר הביתה. טנטרומים, צרחות, רעיבים על הדברים הכי קטנים, קושי. הוא לא יכול לספוג יותר כלום. עכשיו הוא בכיתה ב' כבר? לא הולך לו טוב בבית ספר. לא, לא הולך לו טוב. אנחנו עוזרים. רגע, איך הוא כשהוא חוזר בבית? אז סנייה, אני אגיד משהו לפני זה. הוא, הוצאתי אותו מהצהרון של הבית הספר, כי לא היה לו שם טוב, וקחתי אותו לצהרון פרטי. ובימי חמישי אני איתו. ואני השתפת אותה מוקדם. ולפעמים אני לא עוברת איתו על שוריי בית, ובבית הוא פשוט מהמם. הוא מהמם, הוא מהמם עם אחותו. הוא מוציא מדיח ושם במקום. הוא מטפל בחתולה, הוא כאילו, רואים שהוא שמח. וזה גם, זה אגב משהו שכנות רדיקלית, כאילו, אם את מי הייתי צריכה להבין, שאני רוצה, אני לא רוצה שהוא יהיה מוצלח, אני רוצה שיהיה שמח. כן. וזה לא תמיד הולך ביחד. נכון. וזה בסדר כרגע, יותר חשוב לי שהוא יהיה מוצלח. גם כי... אני לא מכירה אנשים שמחים שהם לא מוצלחים. בדרכם הייתי... אני לא מכירה, אני לא מכירה אדם שהוא שמח וטוב לב. כן. והכל שם בריא, והוא ברווחה הנפשית, מה שנקרא. שהוא לא מוצליח. אני לא מכירה לוזרים כאלה, אוקיי? כן. אין לוזר אחד, לא לוזר. אין בן אדם בקשיים גדולים שאני מכירה, שהוא בפנים, הקור שלו, הוא יציב. כן. כן. אז בסופו של דבר זה יגיע, זה פשוט לא קורה עכשיו. נכון. אבל אני אגיד עוד משהו, שהסוויץ הזה בראש שלי היה מאוד חשוב, כי בעצם זה לא רק שהוא ישמח, זה אני צריכה לקבל אותו. אוקיי אז אם אני רגועה יחסית איתו בבית ואני מקבלת אותו אז הוא יהיה יותר מבסוט אבל זה גם מתבטא בלתת לו את מה שהוא צריך בלא לחשוב על החברה כי זה מזכיר לי הסיפור שלך שהתלבטת אם לשלוח את היתן מה שסיפרת על החיבוקים אם אוזניות מבטלות רעש לו בבית ספר או לא כי קשה לו עם הרעש יראו יעשו בעיות ידעו לא ידעו ואז חשבתי לעצמי, אבל הוא סובל. אוקיי, אז הוא סובל, אז אני אשלח אותו. אבל מה אני אגיד לו? אני אגיד לו. כאילו, מה הוא יגיד לילדים על האוזניות? למה יש לך אוזניות? אז אמרתי לו, איתני, מישהו שואל אותך על האוזניות, תגיד, שזה עוזר לך עם הרעש, ואתה יכול להירגע ולהתרכז. נכון. מה הבעיה? מה קרה? כן, זה בסדר. אז אני כאילו מפנימה בעצמי את זה, קודם, לפני שאני מפנימה את זה אצלו. שזה בסדר ולא צריך לתרץ ולא צריך להסתיר, פשוט תהיה עצמך. ואתה יודע, את לאווי דאוי, עברנו לעולם של קומביה, כן, אבל אני... לא, זה לא עולם של קומביה. צריך בפנים לדעת את זה. אני אתן לך את התמצית של הטיפול CBT מאוד אינטנסיבי וקשה עקוב מדם שעלה מלא כסף במשפט אחת ברגע שאתה מפסיק לפחד מלהיות כנעם עצמך הכל מסתדר הכל מסתדר אם אני יכולה עכשיו לחזור לעצמי בגיל 20 או 10, אני הייתי אומרת את זה אבל לא הייתי מבינה את זה, אז אני אסביר. העולם הזה יכול לתפקד בצורה כל כך הרבה יותר טובה, אם כל בן אדם פשוט יגיד בצורה פשוטה ורגועה, as shit as it is, as it is, as it is, as it is, אם אני אומרת לבעלי, תקשיב, אני לא זמינה נפשית כרגע להיפגש עם המשפחה המורחבת שלך. בלי להסביר למה לא, ואיך לא הבנת את זה לפני זה. ובלי להתנצל. ובלי להתנצל. בלי להתנצל ובלי לדקוף אותו על זה שהוא הביא אותי למצב הזה שאני צריכה להגיד את זה. בלי זה. להגיד את זה מאוד פשוט. אני כרגע לא פנויה נפשית לזה. כאילו דברים שעבדו, אוקיי? לקחתי את הגדולה שלי ונסענו לבודפשט, שלוש אמהות, שלוש ילדות מתבגרות. זה היה יכול להיות שואה גרעינית. אוקיי? שואה גרעינית, זהו. אבל, לשמחתי, שלושת האנשים וגם הבדות האבד, הן חיות לפי זה. וכל הבעיות שם נפטרו. הייתי יכולה להגיד לחברה הכי טובה שלי, אנחנו מגיעות, והגענו וראיתי שזה מצדד. אמרתי לה, קחי את הילדה שלך, תסתובבי לבד, אל תתקרבי אלינו. אבל אני לא יכולה לשלוט בסיטואציה, למה שתרסו לעצמכם את היום. היא אמרה לי, אחותי, תודה, ביי. ניפגש בערב. יפה. כמה הדברים היו יכולים, כל העולם גם, זה היה יכול להיות יותר פשוט. כמו שאני אומרת בעיות עם הוועד ההורים שיש לי וכאלה וזה או שאני אומרת למחנכת הילדה היום הכרה כי אח שלה העיר אותי כל הלילה ואני לא התעוררתי משעון מעורר כן זהו בלי, לא צריך. בן אדם מול בן אדם לגמרי. אני מתה על הפרק הזה, אני מתה על הפרק הזה, ואני התגעגעתי לזה כל כך. אז בנקודה הזאת של לקום בעיה, אני חושבת שזו נקודה טובה לעצור. כן. ולהזכיר שמטרת הפודקאסט, הפרק הזה, היה לספר לכם על המסגרות החינוכיות השונות שיש, מנקודת מבט שלנו. כולם אנשים מבוגרים ואחראים, והם יודעים להיכנס לגוגל ולצ'אט ג'יפיטי ולקרוא מה ההבדלים ומה הזכויות. אנחנו לא פה בשביל זה, אנחנו פה בשביל לתת את הכל שלנו ולספר על החוויות שלנו. אז ממש תודה רבה לך, שלי. בכיף, נהניתי מאוד. איך היה לך? היה לי אחלה. תודה שהירחתי. אני עשיתי את זה בשמחה, ואנחנו נעשה עוד פרק על ועדות השמה, כי לא נגענו לזה, כי לא הספקנו. ושלי הייתה כנראה ואמרה לי שהיא מורבת, והיא רוצה שאני אסיים, וזה בסדר גמור. כי אנחנו חופרות כבר הרבה זמן. תעקבו אחרי הפודקאסט בכל הפלטפורמות, אני לא טובה בלהזכיר את זה. אני אקליט את זה בנפרד את כל הפניות ואני אכניס את זה באמצע אני יכולה לשפר אותך רגע אני אעצור את ההקלטה עכשיו.